בוטוקס — מנגנון הפעולה והשימושים

בוטוקס הינו שמו המסחרי של בוטוליניום טוקסין — חומר המכיל חלבונים המופקים באופן מלאכותי במעבדה מחיידק Clostridium botulinum. רעלן הבוטוליניום מוכר בעולם הרפואה ואף נעשו בו ניסיונות לשימוש לפני יותר ממאה שנים, אך הוא הפך למוכר ומשמש את עולם הרפואה מזה מספר עשורים — מאז הצליחו לזקק את הרעלן לחלבון טהור. החלבון מוחדר לעצב בין השריר וגורם להרפיית השריר.

בתחילה שימש החומר לטיפול בבעיות פזילה, ובהמשך גם בתחום הנירולוגי לטיפול בטיקים ובעוויתות לא רצוניות. במקביל, הוחל שימוש בבוטוקס לטיפול בהזעת יתר ובמיגרנות. בסוף שנות התשעים, בעת הרחבת השימוש הנירולוגי ולגמרי באקראי, נתגלתה יכולתו של הבוטוקס למחוק ולטשטש קמטי הבעה וקמטים דינאמיים בפנים.

בתחילת שנות האלפיים, לאחר קבלת תוצאות מחקרים רפואיים גדולים שנעשו בתחום, אושר החומר לשימוש בתחום האסתטיקה ותוך זמן קצר הפך הטיפול בבוטוקס לטיפול האסתטי המוביל למלחמה בבעיות הקמטים. זיקוק חלבוני הטוקסין והמעבר לייצור הנדסי מלאכותי של החלבון הניבו יעילות רבה יותר בהזרקת כמויות זעירות וכמעט ללא תופעות לוואי.

באיזה סוגי בוטוקס משתמשים?

ידועים מספר טוקסינים, אך הזרקה אסתטית מתייחסת לטוקסין מסוג A. כיום ישנם שני סוגים נפוצים, השייכים למשפחת הבוטוליניום A. הראשון הוא "הבוטוקס המקורי" (של חברת אלרגן) המחזיק בדרך כלל בין שלושה לארבעה חודשים. הסוג השני, "דיספורט", מופק בדרך זהה אך מחזיק כחצי שנה ואף יותר.

ההבדל בין הטיפולים בא לידי ביטוי גם במשך הזמן עד להופעת ההשפעה: הדיספורט משפיע בתוך יומיים-שלושה, בעוד הבוטוקס מתחיל להראות רק לאחר חמישה-שישה ימים. כמות החומר המוזרק קטנה יותר בבוטוקס, ובדיספורט קיים צורך להזריק עד פי שלושה יותר — מה שמאפשר פיזור הומוגני יותר.

מנגנון הפעילות של בוטוקס

הבוטוקס "מתערב" בצומת המפגש שבין העצב לשריר אותו הוא מפעיל. בצורה כזו הוא חוסם את ההולכה העצבית בצומת, וכתוצאה מכך משתחרר השריר מהמתח הבסיסי בו הוא נמצא (לכל השרירים שלנו מתח בסיסי מסוים), ואף מחליש או לעיתים מונע באופן זמני (מספר חודשים) מהשרירים באזור ההזרקה מלהתכווץ. התהליך גורם לשחרור הקמטים ולמראה עור צעיר ורענן יותר.

מנגנון התקשרות הטוקסין לאתר הקישור העצבי הוא הפיך! אין טוב בלי רע — כל פעילותו זמנית, ואם מתפתחת תגובה לא רצויה מהשפעה לא מאוזנת על שרירי הפנים, אין מה לדאוג: ההשפעה תחלוף עם הזמן. אך כך גם התוצאה היפה ביותר (ברוב המקרים) לא תישאר לעד — ואם התוצאה תמצא חן בעיני המטופל, יהיה צורך לחזור עליה אחת לכמה חודשים.